(סתם משהו שכתבתי לפני 4 שנים והחלטתי שהוא רלוונטי מתמיד:)
אפילו שזה נראה מובן מאליו, לפעמים אנחנו שוכחים לחיות. עד לפני כמה זמן חשבתי שזה קורה רק לאנשים שעובדים במשרד וחיים חיים מסודרים אבל זה יכול לקרות אפילו לבנאדם החופשי ביותר. אז הנה כמה כללים לחיים מאושרים למי ששכח:
א. אתה לא עובד אצל אף אחד. תישן כמה שאתה צריך, תעשה רק דברים שאתה נהנה מהם ואל תנסה לרצות אף אחד חוץ מאת עצמך. סעיף לאנשים שכן קמים לעבודה במשרד: אם אתה עייף וסובל מהקיום שלך, לך לישון שעה שעתיים ותמשיך את היום שלך. העולם לא ימות, תאמין לי
ב. אל תילחץ משום דבר. כל דבר הוא בר תיקון, אפילו האפוקליפסה הכי גדולה, ואין טעם לדאוג בגלל העתיד כי הוא יגיע, והוא יהיה הרבה יותר טוב ממה שחזית.
ג. תעשה דברים שעושים לך טוב. זה לא משנה מה יגידו או עם מי זה, כל עוד זה עושה לך טוב.
ד. לך לים! כשאתה עצבני, עייף, עם כאב ראש או סתם בדיכאון- בים יש אווירה של חופש, ויש לו אנרגיות מדהימות שמרפאות אותך מכל התחלואים. אפילו שעה בים מספיקה, אל תעשה מזה פרוייקט.
ה. תדאג לעבודה שתשאיר אותך עם אויר לנשימה וכבוד עצמי. זה יכול להיות כל דבר, העיקר שלא תהיה תלוי באף אחד. האמנות מגיעה מאמן רגוע, לא מאמן מיוסר שחושב מאיפה להשיג את הארוחה הבאה (אפילו שזה נשמע רומנטי ואידיאלי, זה לא).
ו. תצחק הרבה, כמה שיותר. מי שמצחיק אותך אמצהו לליבך, מי ששואב ממך אנרגיות תשאיר במינון נמוך.
ז. אין זין
ח. אם למישהו יש משהו ששכחתי תוסיפו
ט. אני נזכרתי במשהו: תהיו רק עם אנשים שנוח לכם איתם. אל תהיו עם אנשים שגורמים לכם להרגיש מתחתיהם, וגם לא עם אנשים שאתם מרגישים מעליהם, זה גרוע באותה המידה. תהיו עם אנשים שאתם מרגישים לידם מצחיקים, יפים, מוכשרים, חכמים, שאתם אוהבים את עצמכם איתם.
אוהבת אותכם כמו שאתם, עם הנודים והשנוזל והכרס הקטנה
נ.ב: בכולנו מסתתר גבר שמן עם כרס ושערות באוזניים, תנו לו לצאת.
