במשך שנים ישנתי עם סכין מתחת לכרית. סכין קומנדו שדפקתי פעם באפסנאות מאיזה ג'ובניק שהיה ברור שהוא לא צריך. הסכין הזאת הלכה איתי לרמאללה, לשכם, לג'נין, לבית לחם, לסנואר, לבנתג'-בל, לסלאוקי... יום אחד הגעתי איתה כמעט עד לצור. יום אחד כמעט צנחתי איתה בעיראק.
כשהתגייסתי לצבא לא היה לי מושג מה זה, מה עושים שם. הייתי כולה שנה בארץ, בקושי דיברתי עברית. רציתי להיות טייס כמו כולם. בסוף הייתי צנחן. למה? לא יודע למה. רציתי אולי להוכיח לעצמי משהו, שאני יכול כמו כל הישראלים, שאני לא מוותר. לא וויתרתי – התנדבתי לכל חור, הייתי הראשון בכל משימה.
רעל קראו לזה. הייתי גאה שאני עושה משהו שמעט כל כך מוכנים לעשות.
במחזור שלי רק עוד בן אדם היה כמוני לוחם. כולם פרשו נפלו עפו ויתרו נעלמו
אני גם רציתי מלא פעמים לוותר, ללכת. בסוף נשארתי בעיקר בגלל החבר'ה. אחוות לוחמים. אף אחד לא יכול להבין את זה. יש משפטים אצל לוחמים: אחד מהם זה: זר לא יבין זאת.
אחד אחר: פראיירים לא מתים הם רק מתחלפים.
השירות של לוחם הוא כזה: מסלול, קורס מכי"ם, קו, אימון, קו, אימון, קו...
בפועל, היום הראשון של השירות היה כבר קו...בהמשך הקו היה בלבנון האימונים היו שטחים.
אף ילד בן 18 לא מוכן לדבר הזה שקוראים לו צבא בקרבי....כמויות החרא שאתה נחשף אליהן כל כך בלתי אפשרית שאתה לא מצליח לעבד אותן. אז אתה מדחיק.
יום אחד ברמאללה ראיתי 2 פלסטינאים תולים אישה על רקע כבוד המשפחה. 2 גברים תלו את בת דודה שלהם כי היא סרבה להתחתן עם מישהו. ראיתי קצין שיריון בגודל של סוס עם קסדה פיצפונת על הראש מרים באוויר דרך הצוואר ילד פלסטינאי בן 6 כי הוא "רצה לוודא שהוא דובר אמת". היה את היום שיובל קיבל בלוק על הראש בקסבה של שכם, הוריד את האפוד והתחיל לרוץ לכיוון ההמון תוך כדי שהוא צועק "אני הולך לזיין אתכם" ואנחנו אחריו מנסים לתפוס אותו תוך כדי ירי כדורי גומי. מעצרים בלילות שבאים לבית, מעירים את כולם, מחפשים את עזיז, אבל הוא לא בבית... ילדים קטנים באמצע הסלון בוכים, נשים מחזיקות את הילדים, איש המום כי 3 בבוקר והוא לא ממש מבין מה החוקר של השב"כ רוצה...
ולחץ...מה אם פתאום האישה תזרוק רימון? מה אם לילד יש אקדח? אולי הדלת של השירותים ממולכדת? אולי האיש לא באמת כזה תמים ועוד שניייה הוא צועק אללה הוא אכבר ומתפוצץ עלינו. לחץ, מתח, פחד, כולם עם אצבע על ההדק. כל כך הרבה כדורים בקנה והכפר מסביב מתחיל להתעורר... כלבים נובחים... תמיד בסוף היה מישהו עם פלנלית על העיניים בג'יפ של המ"פ וחותכים משם.
גופות. ראיתי מלא גופות. ראיתי גולנצ'יק מגדוד 13 במחסום שביקש מזקן ערבי לעמוד על אבן. ככה. כי הוא איבד את זה. והסיור שלי עצר שם ושאל מה קרה ולמה, והוא אמר לנו ללכת להזדיין ושזה המחסום שלו והסיור שלי והגולנצ'יקים דפקו מכות אחד לשני מול הזקן שעמד על האבן ואני זוכר שחשבתי כמה לא נח ללכת מכות עם אפוד ונשק על הצוואר ושעדיף שכבר אוריד את הנשק אבל זה לא משהו שעושים. בסוף הגיע לשם סיור של מג"ב והם ירו באוויר וזה איפס את כולנו. אולי אני טועה. אולי גולני ירו באוויר וזה היה מחסום של השיריון והגולנצ'יקים סתם דפקו לנו ציוד בבסיס. לא זוכר בדיוק. כי שכחתי. כי אני לא רציתי לזכור את כל החרא הזה, הריח של הביוב בג'נין בחורף כשהוא עלה על גדותיו. הריח בתוך הבתים, בנגמ"שים...
אבל שנים ישנתי עם הסכין מתחת לכרית כי ידעתי שבכל רגע נתון משהו יכול לקרות לי.
כי אף אחד לא אמר לי אחרת. חזרה לשרשרת.
כשפגשתי את מיכל היא אמרה לי שבלילה אני חורק שיניים, אני עושה קולות מוזרים, צעקות... ואולי זה לא ממש חכם עכשיו שיש לנו ילדה להמשיך עם הסכין. אז שמתי את הסכין בארון.
גיליתי שבלילות הגופות, הריחות, הזקן על האבן, הסימטאות של הקסבא של שכם באים לבקר אותי
אני אולי לא רוצה לזכור אבל זה כנראה צריך לצאת.
זה המחיר שכל לוחם משלם.
מתישהו זה בא, זה יוצא, צריך מתישהו לדבר על זה גם אם זה לא כיף לשמוע.
ומי שלא היה שם, מי שצועק בוגדים, שמאלנים, משוגעים... מי שרץ "להגן על צהל", מי שמרגיש פטריוט כי הוא שם דגל ישראל על הפרצוף שלו בפייס – סתמו ת'פה.
רוצים להיות פטריוטים? להגן על המולדת? לכו לגולני, לכו לחי"ר, לשיריון, לכו לתת תחת 3 שנים עם נשק על הצוואר ורק אז נדבר.
ומי שהיה שם, מי ששם – ליבי איתכם.
הבן שלי משחק עכשיו עם חבר שלו בסלון, אני שומע אותו. ואם יש משהו שאני לא מאחל לו, שאני אעשה הכל כדי שלא יקרה לו, זה שהוא יעבור את מה שעברתי כשהייתי בן 18
לנהל את הסיכסוך????!!! זין. אני רוצה סוף לחרא הזה ושלא יספרו לי על פרטנר ושטויות כאלה.סוף. כמו שהיה בלבנון. חד צדדי. כן. זה אומר לצאת מהשטחים.
כן זה אומר להפסיק את השליטה שלנו על עם אחר, כן זה אומר לדבר על הדבר הזה שקוראים לו כיבוש.
ולכל טמבל שרוצה להקליד "בוגד", "עוכר ישראל":
בוגד זה מי שדופק את הנכים, את החינוך, זה מי שמפרק את המדינה.
בוגד זה מי שמוכר אותנו לטייקונים
בוגד זה מי שצועק 'שריפה אחים שריפה' בזמן שכל ילד שלישי הוא עני, בזמן שיש חיילי צה"ל שאין להם מה לאכול.
בוגד זה מי שבונה לעצמו ארמון ושולח חיילים לעזה בנגמ"שים של שנות ה70.
בוגד זה כל אלו שהעלו לעצמם את המשכורת ל42,000 ש"ח בזמן שמערכת הרווחה קורסת, בזמן שניצולי שואה מחטטים לאוכל בפחים.
לילה טוב, ולכל חייל שעומד עכשיו בגשם שוכב בבוץ....כל הזין, אבל הפז"ם דופק
