‏הצגת רשומות עם תוויות הגשש החיוור. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הגשש החיוור. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 11 במרץ 2017

המילים המצחיקות ביותר בעברית

המילים המצחיקות ביותר בעברית

מהם התנאים למילה מצחיקה בעברית? מהי מַחְקֵנָה ומהו פַּרמַשתָק? מי אחראי למילה המופלאה חשמלָטור ומהי השפה הכי מצחיקה בעולם? הזירה הלשונית מרבה בשמחה.


פורסם: רוביק רוזנטל | 15/3/2014 18:39 אתר מעריב.

לכבוד פורים מגיש המדור את מצעד המילים המצחיקות ביותר בעברית. מה הופך מילה למצחיקה? שני תנאים. הראשון, שאנחנו לא מרבים להשתמש בה, או לא משתמשים בה כלל. מילה מוכרת ומשומשת הופכת לשגרה. התנאי השני הוא מעט מסתורי, כמו הצחוק עצמו. אפשר להסביר הסברים מלומדים למה משהו מצחיק אותנו, אבל סוד הצחוק יישאר לא מפוענח. מה שהצחיק פעם לא יצחיק היום, ולהיפך. 

לחטוף זריקה מהמַחְקֵנָה 
אפשר להתחיל את המסע בספר החמוד והחשוב "מילון המילים האובדות" של עוזי אורנן. אורנן אסף מילים שבהן השתמשו בעיתונות של ראשית תחיית הלשון, והמילים לא נקלטו ונעלמו להן. אז מהי, למשל, מַחְקֵנָה? היום קוראים לה פשוט מזרק. למה מַחְקֵנָה? כי חוטפים ממנה חוקן. מהו מוּרשוֹן? זה הפרלמנט, שנקרא גם "בית מורשי העם". את המילה חידש בן יהודה. לַעֲלָן היא החלופה העברית הנשכחת ל"ניטראלי". ראשי תיבות: לא עִם – לא נגד. ניטרליות היא 'לעלנות'. ומיהו יוקֵב? אדם העובד ביקב. היום הוא שודרג ליינן. 

ביאליק, שחידש מילים נפלאות, יצר גם כמה מילים משעשעות שלא נקלטו כמו צלמונע שפירושה קולנוע. לקציצה הציע לקרוא כֹּתְלית, ואת המילה טוּסית הציע עבור מטוס, שגם היא מילה שלו. מאוחר יותר נכנסו לתמונה מחדשים כמו אברהם שלונסקי ויונתן רטוש. שלונסקי אהב מאוד מילות הקטנה, וכך קיבלנו ממנו מילים כמו מַגַּפגַף, שהוא מגף קטן, ומִכְנַסְנָס שהוא מכנס קצר. ומה זה קומקומָן? מוכר קומקומים. פעם היה מקצוע כזה. אלוף המילים המוזרות היה יונתן רטוש. לתקשורת הציע לקרוא יַמְצוּעַ, לאופורטוניסט זְדַמְנָן, לטכנולוגיה עֲשׂוּתָאוּת, ולטכנוקרטיה עֲשׂוּתֵכָה. לדמוקרטיה הציע לקרוא עֲמֵכָה.

הכנתי כֹּתְלית Marcus Buckner sxc


הפרמשתק של פרעה 

במעבר חד לאחור, מאגר מרשים של מילים מצחיקות הוא התלמוד. המילון התלמודי מכיל אלפי מילים שנשכחו, רובן בהשפעה ארמית או יוונית. כך למשל מציע לנו התלמוד מילים רבות עבור אנשים שיש פגם כלשהו בגופם. זָוְוקָאנָא הוא שמן, בעל בשר. זַבְלְגָן הוא אחד שעיניו נוטפות, וזַגְדוּם הוא מי שעיניו אינן שוות. 

בתלמוד מגוון צמחים ומאכלים שגם הבוטניקאים והבשלנים שבינינו לא שמעו עליהם. חַרנוֹגָא הוא מין קוץ, מוריָיס הוא ציר דגים. מרזַפָּתא הוא פטיש, כנראה של סבתא זפטא. עַרְדַסְקָאות הן כדורי ברזל,  ומַרְזוּבּלָא היא מחצלת. גַנְדְרִיפָּס היא מרה שחורה, מַפַּקְתָא היא, לא עלינו, צואה. אדם המהסס בעניין מסוים אומרים שהוא "מְזַדְנֵז" ומוזג בבית המרזח הוא "שְׁפּוֹנָאָה". ומהו פַּרמַשתָק? איבר הזכרות, ככתוב במסכת מועד קטן: "פרעה שהיה בימי משה, הוא אמה וזקנו אמה, ופרמשתקו אמה וזרת". תרגום ופירוש: איש קטן עם קטן גדול. 


שם עליכם פרמשתק. צילום:אי אף פי



דגדגון עם קמצנֶטִים 

בחזרה לימינו, הומור לשוני בלי אפרים קישון לא הולך, וממנו קיבלנו את המילה הנפלאה חשמלָטור, שהיא החשמלאי שממש כמו האינסטלטור מגיע באיחור וגובה מחיר מופקע. גְמיזמוּז הוא גימוז (חיסול אכזרי בסגנון חיים גמזו) מתמשך, וטוֹפֶסֶת היא מחלת הבירוקרטיה הישראלית, הקרויה גם טופסולוגיה. שייקה אופיר הביא לנו את המַקְרוֹבּ המְקוּנקָל בחדר החיכָּיון של ציונה מקרה עין. ארץ נהדרת הגתה את המותג האֶתני "משלוחָה". יוצרי "קומֶדִי סטור" המציאו את לַפְלָף ולַפְלָפִיָיה, הגוּרמֶטִים, השַרְשָר, העיגולָדים ואחושקשוקה. יוצרי "רק בישראל" יצירתיים במיוחד, ומהם קיבלנו את הדַגְדָגון, הוא גפילטע פיש, הדג המדגדג בגרון, ואת הקַמְצָנֶטִים, צלוחיות הסלט הזעירות המוגשות בראשית הארוחה במסעדה. 

הגששים, שיצרו את המותג הכל-ישראלי ישראבלוף, הותירו גם שרשרת מילים חביבות שנשכחו, במסגרת ביטויים כמו "בחיני חינם", "בלתי עציב" ו"מיץ נטול מיצין". 



ישראבלוף לנצח. הגשש החיוור פוטו קב



אחד המילונים היותר מצחיקים ויצירתיים שנוצרו במרחב המקומי הוא מילון אבן שושנה, מילון האוחצ'ות, מהסצינה הלהט"בית, שקיבלה שדרוג גם ב"ארץ נהדרת". כשאוחצ'ות מתלהבות הן אומרות שזה היה ממש "מדרוס, שרמיז, שרגריז, מדהיז ודָהוז". ומה עשה/עשתה אוחץ' לאורחים שנמאסו עליה? "גילגל במוֹדרָג". "להתמסלל" פירושו לעשות תוכנית בילוי, מלשון מסלול - "התמסללת כבר להערב?". "עֲגֶלֶת" (משקל דבשת) פירושה כרס: "אוחץ', העגלת חוגגת", אומרת אחת לשנייה ביציאה מארוחה כבדה. לאבן שושנה גם גירסה ירושלמית. 

תרימי, אוחצ'! צילום: אי.פי.איי


השפה הכי מצחיקה בעולם 

יש מילים שנולדו כבדיחה. הקומביין, מספרים לנו, הוא בעצם קְצַרְדָש עַצמוֹנָע: קוצר, דש ונע בעצמו. האמבולנס נקרא שֶגֶר פֶגֶר, ולא, זה  לא חידוש של האקדמיה. האקדמיה עצמה  סובלת מתסמונת החידוש-שלא-נקלט. חידושים שנקלטים נבלעים בשפה ומולידיהם נשכחו. חידושים שלא נקלטו נשארים בפולקלור, והם מה זה מצחיקים. 

ואחרי כל אלה, עוד לא קם מתחרה לשפה המצחיקה עלי אדמות, היידיש. הסגנון העוקצני אך בלתי אלים בעליל, הניגון המיוחד והווי העיירה הנשקף מן היידיש הפכו אותה לשפה שאי אפשר לתרגם. אז נקנח בגלריית הטיפוסים היידישאית, שרובה ככולה נכנסה לסלנג הישראלי, ובחלקה כבר התיישנה, וחבל. כך מסתובבים להם ברחובות הקָסוֹקֶר, הבְּלִינדֶר, הקָלֹיקֶר, השלומיאל והשלימַזֶל, הצילייגר, הציקרוכֶנֶר והציפלויגֶנֶר, הפרייער, הקוּטֶר, הנודניק והשוויצר, המאכֶר, החאפֶּר והשלֶפֶּר, הפְּדֶלה והפּישֶׁר, השמוק והפּוץ, השמֶנדריק, השוואנץ, השמֶגֶגֶה, השלוֹך, הסמַרקץ' והשלֵייגר, ועוד לא אמרנו כלום על הנשים שלהם. אַ גיטֶה פּורים, חבריא.


המשך לקרוא RésuméSlampc